הסיום המר תוקף של משחקי נינטנדו הרגשיים ביותר

הסיום המר תוקף של משחקי נינטנדו הרגשיים ביותר

The Bittersweet Endings of Nintendo's Most Emotional Games

נינטנדו נחשבת לשנייה חברה עבור יצירת משחקים מרעננים ומחממי לב. כותרים כמו מריו וקירבי מציעים חוויות מרעננות, תמיד מסתיימים בסיום שממלא חיוך, שכן הדמויות מתגברות על הנסיבות. עם זאת, מדי פעם נינטנדו מעלימה מעין סיומים המרגשים אותנו. הנה ארבעת הסיומים הכי משפיעים רגשית בהיסטורית המשחקים של נינטנדו.

האגדה של זלדה: מסכת מייג'ורה

בעוד ידוע על מסכת מייג'ורה בנוף מפחיד, העצב נמצא במה שלא נאמר. לאחר אירועי אוקרינה של הזמן, לינק מצא עצמו במסע כדי למצוא את הלטא שלו, נאבי, שנעדרה בצורה קסומה. למרות שלינק מציל את טרמינה מאבדון מוחלט, הוא לעולם לא מתאחד עם נאבי. בסיבוב מיוחד של המניה, נדמה שלינק מתהפך לסטלפוס, זקוף תמיד על פעליו.

Mother 3

הסיום של מאם 3 נודע בגלל ההשפעה הרגשית שלו. לוקס מתמודד עם אחיו, קלאוס, שנרגם להימון במוחו, וסופסוף מנצח אותו. קלאוס, שרוצה להתאחד עם אמם המתה, מתפשט משלו במכוון. לוקס נשאר לייצב מרטש חזק שמחדש את העולם. במהלך תוצאות ההפעלה מחילות נונות שוממות, עם השפעתן נשארת לדמיינתו של השחקן.

Xenoblade Chronicles 3

הסיום של קרוניקות קסנובלייד 3 הוא פרידת מריא חסרת מתיקות. לאחר ניצחון מוצלח על האנטגוניסט Z, נועה ומיאו, ביחד עם המלווים שלהם המיוחדים, נאלצים להיפרד כשהעולמות בהם הם שוהים נפרדים. ללא מבטים על קרבת השחורה, נועה ומיאו מפרידים, משאירים את השחקנים עם תחושת געגוע ועצב.

מריו הנייר: מלך האוריגמי

בסיבוב מפתיע של משחק "מריו הנייר: מלך האוריגמי" מגיש אחד מהסיומים העצובים ביותר של נינטנדו בזיכרון האחרון. מריו ואוליביה מתגברים על אתגרים רבים כדי לנצח את אולי, אך בעלות על תשלום גדולה. אולי מקריב את עצמו על ידי התרוממותו לטכניקת 1,000 צורות על מנת להענית תשוקה לאוליביה. הסיום מלנכולי משאיר את השחקנים מהגשרים ומרגשים.

בעוד שמשחקי נינטנדו בדרך כלל ידועים בסיומים מרעננים, אלה ארבעת הכותרים מוכיחים שגיבורות המשחקים לא מפחדות לחקור תיאמים עמוקים ורגשיים. הסיומים המרים האלה מתקשרים עם השחקנים לאחר שהמשחק הסתיים, ומזכירים לנו על הכוח של הסיפור בעולם של משחקי הווידאו.

עובדות נוספות:
– אגדת זלדה: מסכת מייג'ורה הושקה לראשונה ל-Nintendo 64 בשנת 2000 ומאז רכשה המונים ערבות בגלל תיאמים מרעננים ובשקים.
– מאם 3 הוא המשכייה ל-Mother 2, משחק תפקידים אהובה ששוחרר ל-Super Nintendo Entertainment System בשנת 1995. מאמ 3 הושק רק ביפן ב-Game Boy Advance בשנת 2006, אך מאז רכש הוק שמיר דגש לחונם דרך תרגומי מעריקפן.
– קרוניקות קסנובלייד 3 הם המהלכה השלישית בסדרת קרוניקות קסנובלייד, שפותחה על ידי מונולית סופט ושוחררה ל-Nintendo Switch בשלפון 2022. קיבלה משבח פקוד לעולם המירות והסיפור שמתמקד ברגשות.
– מריו הנייר: מלך האוריגמי הם הפריט השישי בסדרת מריו הנייר, ששוחרר ל-Nintendo Switch בשנת 2020. הוא מכניס יריב חדש בנושות של התפקיד וקורא בנושות של הסכסוך והגאולה.

שאלות חשובות:
1. מדוע למשחקי נינטנדו יש סיומים מריותים?
2. כיצד סיומים רגשיים אלו משפיעים על השחקנים?
3. אילו משחקי נינטנדו אחרים מציעים סיומים רגשיים?
4. איך הכלול של נושאים עמוקים ורגשיים הופך את הסיפור המובנה במשחקי נינטנדו?

אתגרים מובהקים או סכסוכים:
– האתגר המרכזי של נינטנדו הוא למצוא איזון בין סיום המשפיע ברגשות ושמר על הטון הכללי המריר והמחממי של המשחקים שלהם.
– ישנם שחקנים שעשויים להרגיש שסיומים מריותים מסוימים הם יותר מדי עצובים או שאינם בהתאמה לציפיותיהם למשחק של נינטנדו.
– נינטנדו נתקלת בביקורת על כך שהיא לא מפרטת או מטפלת במלוא ההשלכות הרגשיות של קווי סיפור מסוימים, והשאיתית על חוסר סגירה או שאלות שנותרות בסיום.

יתרונות וחסרונות:
יתרונות:
– סיומים מריותים יכולים ליצור קשר רגשי עמוק בין השחקנים לדמויות המשחק, ולהפוך את חוויית המשחק ליותר זכי.
– סיומים אלו עשויים לגרור דיונים משמעותיים בין השחקנים, מאפשרים להם לשקק על הנושאים וההודעות שנעות במשחק.
– ההרתעה של נינטנדו לחקור רגשות כהים ומורכבים דרך המשחקים שלה מוציאה לפועל כריתותה להתקשב את יכולת הסיפור שלה.

חסרונות:
– חלק מהשחקנים עשויים לפן סיומים מובינים ומרים, ולמצוא סיומים עם תוספות שמעממות או מדכאות.
– סיומים רגשיים עשויים לחלק, עם מגוון דיכוטים והעדפות שחקנים לגבי הטון והפתרון של קו הסיפור במשחק.
– כלליים דיכוטים ונושאים עמוקים לא בהכרח מתואמים עם כל השחקנים, עשויים להגביל את משמעותה של המשחק של קהל מסוים.

קישורים מומלצים:
האתר הרשמי של נינטנדו
האתר הרשמי של אגדת זלדה
האתר הרשמי של נינטנדו ביפן
פוליגון – חדשות, ביקורות ומדריכים בתחום המשחקים

The source of the article is from the blog kunsthuisoaleer.nl