אימוצים חסרים וביצועים פגומים: בידור חריף

חברת ההוצאה לאור בריטית ברווזה אולי נכנסה לשטח ה-PlayStation 2 במאוחר, אך היתה לה תוכנית. המניה על גבי ציר הקהל הגדול של בני נוער ונערים מוקדים, המטרתה של ברסט הייתה לשחרר משחקים המבוססים על תוכניות טלוויזיה וסרטים פופולריים במחיר נגיש. אסטרטגיתם הייתה אפשרית בזכות הורדת עמלותיו להפצה של סוני.

אבל, ניסיונה של ברסט להבנות על הפופולריות הקיימת של ה-PlayStation 2 בא עם סדרת דריכות משלה. עד שברסט הגיע לשוק ב-2006, רוב האולמות כבר יש להם פורטפוליו של משחקי PS2 ומלאי של מנועים ואסטיקה מוכנים לשימוש מחדש. כדי לחסוך עלויות, ברסט לאדיב להשתמש שוב במשחקים קיימים או להזמין מספר איגודים לפתח משחקים באופן סימולטני.

גישת חיסכון זו האפשרה לברסט לרכוש את זכויותיו לנכסי סרטים ישנים במחירי עוני. לבעלי תק פשוט קולנועיים אירופיים נעזרו במשחקים מבוססים על קלאסיקות כמו "ד"ר דוליטל", "ג'ומנג'י" ו-"משטרת בוורלי הילס". על אף שאלו היו נכסים מוכרים, כמה מהם לא חיברו לקהל היעד, בעיקר עם משחקים כמו "משטרת בוורלי הילס" שנטשו יותר למבוגרים.

אחת מאתגריה המשמעותית שלפני היתה לברסט הייתה החוסר בזכויות להשתמש בדמויות שחקנים במשחקים שלה. במקום זיהוי הסרט, קשר התק שלהם כולל דמויות ג'נריות/מצויירות, מדליק על הקשר לסרטים המקוריים. מה ניכר במיוחד ב-"משטרת בוורלי הילס", שבו הגיבור דומה לווין דיזל יותר מאשר לאקסל פולי.

נוצר על ידי אטומי פלאנט, המשחק "משטרת בוורלי הילס" היה משחק ירו ממוחשב ראשון ומשלב רצפות אטיות, קרבות ומשחקים מיני. אך אורכו הקצר של המשחק נשען על שימוש בקטעים שאי אפשר לדלג עליהם, חוסר נקודי ביקורת וגידרות רקע בלתי נראות. החלטות עיצוב אלו הפכו את המשחק להרגשת משא ומתן, עם מעט שכר למאמץ השחקן.

מבחינה ויזואלית, "משטרת בוורלי הילס" הייתה פרימיטיבית, עם דמויות ורקעים זוויים. חוסר בימין בנעילת הניגנונים לא פרנומלי ופגמים טכניים, כמו אויבים לא מסוגלים לכוון אנכית, פגעו כמותית בחווית הכללית. המשחק חסר מכאניקת נשק מוצלחת, תובעת קרב בלתי ריאלית ובלתי מעורער.

לאחר נסיון, זה נראה כי ברסט כשלה לממש באופן מלא את הפוטנציאל של משחק "משטרת בוורלי הילס". שהושק בעת שמשחקי השנות "80 קיבלו אתרי יישומים מוצלחים, המשחק פספס את המטרה בשל פיתוח זריז ותקציב נמוך. עם יותר זמן ומשאבים, ניתן היה לטפח את הפגמים, ליצור חוויה נפלאה יותר.

לסיכום, המשחק "משטרת בוורלי הילס" אימץ את הפסד. הוא נראה יותר כתרגול בסימולציה מהו. האנשים קפצו לאילן פשוט משום שיכלו.

עוד פרטים:
1. ברסט הוציאה גם משחקים לפלטפורמות אחרות כמו Nintendo DS ו-Game Boy Advance.
2. המשחקים של ברסט קיבלו לרוב ביקורות מעורבות מצד צופים ומבקרים, עם אופי פרודקציה נמוך וחוסר חידוש.
3. ברסט התמודדה עם תחרות קשה מפרסמים אחרים שהקימו את נוכחותם בשוק ה-PS2 מוקדם יותר.
4. יעדי המשחקים של ברסט היו בעיקר בשוק האירופי, עם זמינות מוגבלת באזורים אחרים.
5. האסטרטגיה של ברסט לשחרר משחקים במחירים נגישים במבוססי IPs פופולריים לא הייתה ייחודית להם, כי גם מוציאים אחרים עקבו אחרי לקראת עידן ה-PS2.

שאלה ותשובה מרכזית:
1. אילו היו האתגרים העיקריים של Blast Entertainment בשוק ה-PS2?
תשובה: ל-Blast היו להאתגרים כגון כניסה מאוחרת לשוק, הידוע על כדי חיסכון, רכישת זכויות שימוש בדמויות שחקנים ומתן חוויה ממוקצזת עם משאבים מוגבלים.

2. איך Blast Entertainment רכשה את זכויותיה לנכסי הסרט?
תשובה: ל-Blast נרכשה בזול את זכויות מקריים לסרטים ישנים, אולי עקב המערך בערך של אלו שם והורדת עמלות ההוצרפות שסוני הציעה.

3. מה היו הפגמים הראשיים במשחק "משטרת בוורלי הילס"?
תשובה: המתקבל ה"משטרת בוורלי הילס" גישות עיצוב הקראון כגון קטעים שאי אפשר לדלג עליהם, חוסר נקודי ביקורת וקירות בלתי ניראים. גם חסר בו חוסרים במכניקת הקרב המשכנזת, ופגימים טכניים כגון אויבים שאינם מסוגלים לכוון אנכית.

יתרונות:
– אסטרטגית של Blast Entertainment לשחרר משחקים מבוססי IPs פופולריים במחיר נגיש עשתה ככה לה למטרת קראון הרחב של המשתמשי PS2.
– על ידי אי פעמון של משחקים קיימים או ייזום מקביל של מועדונים, ברסט הייתה יכול לחסוך עלויות ולרכוש את הזכויות לנכסי סרט במחירים נמוכים.
– המשחקים של ברסט מספקים הזדמנות לחובבי נכסים הסרט להתעסק איתם בפלטפורמה שונה.

חסרונות:
– ברסט התמודדה עם תחרות קשה מפרסמים אחרים עם נוכחות מקובעת יותר בשוק.
– פרודקציה מיזוגית במשחקים של ברסט הביאה ביקורות מעורבות והצלחה מוגבלת.
– הפיתוח זריז והתקציב הנמוך של המשחקים של ברסט כמעט תמיד הובילו לחוויית משחק אטות כמעט ממשהו.

לינק קשור מומלץ: blast-games.com