Tom Misch
בתחילת שנות ה-80, המחשבים האישיים היו רחוקים ממה שאנו מכירים היום כמכונות עם כוח גרפיים. מכונות כמו ה-IBM PC 5150 וגרסאותיו היו מוגבלות לתצוגת טקסט בלבד או לגרפיקה ביטמפ ממוצעת. הרזולוציית גרפיקת הצבעים המרבית הייתה רק 320 x 200, עם פלטת צבעים מוגבלת בארבעה צבעים.
באותה עת, יכולות הגרפיקה הללו לא ענו על ציפיות. מחשבים ביתיים כמו ה-Commodore 64 כינו בגרפיקה ב-16 צבעים, וחברת אפל הביאה את ה-Apple IIc עם רזולוציה גבוהה יותר ואפשרויות צבע. IBM צריכה הייתה להשגיח, ובכך נולד המתאם לגרפיקה משופרת (EGA in Hebrew).
הכרטיס המקורי ל-EGA, שנוצר עבור ה-IBM PC/AT, היה כרטיס הרחבת מאמץ בגודלו של מעל 13 אינץ'. הוא הכיל שבבי מותאמים, בקרי זיכרון, סיימן תחבורה כפולים כדי להבטיח פעולה חלקה. למרות שבתחילה הוא נספק עם 64KB של ראם, ניתן היה לשדרג אותו ל-192KB.
אחת התכונות המרכזיות של הכרטיס EGA הייתה התאמתו עם מסכים קיימים, כמו מתאם הגרפיקה בצבעים (CGA) ומתאם המסך מונוכרום (MDA). זה נעשה על ידי שימוש באותו חיבור והוספת מתגים אפשרים בשימוש במסך.
EGA הביא שיפורים משמעותיים מעל גרפיקות ה-CGA. התכונות הכלולות רזולוציות של עד 640 x 200 או 640 x 350 ומגוון של 64 צבעים, שזיף יכולות גרפיות מרשימות יותר. משחקים כמו "The Secret of Monkey Island" הוציאו לפועל את ההבדל המוחשי בין הצגות EGA ל-CGA.
אך, נתקפסיו הייתה מוגבלת של EGA: עלותה הופקעת. הכרטיס EGA הבסיסי לבדו עלה מעל $500, והוספת כרטיס הרחבת זיכרון ומסך תואם הכניסו את המחיר לקרבת $1,000. כל זאת נתנה ל-EGA את תו יוקרתי לא רק לידידי המחשבים האישיים המכורים.
מזון מהשמים לתחביר:
אתר "מוזיאון ההיסטוריה של המחשבים" Computer History Museum
